לה רק 20 שנה, והיא יודעת היטב מה היא צריכה בחיים. היא לומדת תמיד ושואפת לגלות דברים חדשים. נערה מוכשרת, ששולטת בכמה שפות ומאמן את הבינה המלאכותית. היא סבורה כי נחישות וסקרנות נחוצים להשגת המטרה שלה. השיחה איתה סיפקה לי הנאה רבה. הכירו: איזבלה פשייבה.
– אתחיל בשאלה המסורתית: איפה נולדת, איפה למדת? איך עברה הילדות שלך?
– נולדתי ביסנטוק — שם, בכניסה לבית החולים, כתוב: "כאן נולד האושר", ואני באמת מאמינה שזה עלי. כשנולדתי ב-12 בפברואר 2006, הפכתי לאושר של הוריי, רינלד וקטיה פשייבים.
גרנו במשפחה גדולה עם סבא וסבתא מנשיר ובלה פשייבים, עם דוד ודודה שהיו צעירים יותר מאבא שלי, בבית גדול. זה היה זמן נפלא, הייתה לנו משפחה מאוד מאוחדת. וסבא וסבתא שלי נתנו לי הרבה, חינכו אותי על ערכי משפחה, על כך אני מאוד מודה להם. מאוחר יותר ההורים קנו בית ואנחנו — אבא, אמא, אני ואחותי הקטנה — עברנו לשם. אבל אני עדיין מאוד הרבה אצל סבא וסבתא האהובים שלי.
למרות שנולדתי ביסנטוק, אני גרה בפיאטיגורסק. אני מאוד אוהבת את העיר הזאת — כאן שקט ויפה, וכאן עברה כל הילדות שלי וכל הלימודים שלי: גן ילדים, חינוך טרום בית ספר, בית ספר, מכללה ועכשיו כבר אוניברסיטה.
מאז הילדות הייתי די רצינית וסגורה, זה הורגש עוד בגיל הרך, אבל תמיד התנהגתי בשקט ובנדיבות. כבר אז התחילו להופיע ההצלחות והפרסים הראשונים. שרתי, רקדתי, סיפרתי שירים, וכבר בגיל חמש הגעתי לעיתון בזכות ההצלחות שלי בריקוד.
למדתי בבית ספר בגיל שש, זה היה הליציאום ה-20 בפיאטיגורסק. למדתי שם תשע שנים, עוסקת כל הזמן באומנות ומשתתפת באולימפיאדות ובתחרויות.
במקביל עסקתי במשך שמונה שנים בחוג לריקודי ספורט-בידור "מילניום". הופענו במוסקבה, סוצ'י, קיסלוודסק, סטברופול וערים אחרות, לקחנו גרנד-פרי.
Комментарии 0